Vayedaber

Baba Metsi'a

Daf 17b

משנה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר. בַּכְּרַכִּין עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשּׁוּלְחָנִי וּבַכְּפָרִין עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּ 17b וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. הַהוֹנָייָה אַרְבָּעָה כֶסֶף. וְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף. וְהַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן הַהוֹדָייָה שָׁוֶה פְרוּטָה וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל. הַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה הַייָב לְכַכְרִיז. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילוּ לְמָדַי. חֲמִשָּׁה חוּמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְהַחַלָּה וְהַבִּיכּוּרִים מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּישׁוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.

Traduction

Jusqu’à quand celui qui a reçu une mauvaise pièce peut-il la rendre? Dans les grandes villes (où il y a un changeur), on lui accorde le temps de montrer la pièce au changeur; dans les villages (où il n’y a pas de changeur), on lui accorde jusqu’au premier vendredi (104)En voulant la dépenser pour les besoins du Shabat il verra si on l'accepte ou non.. Cependant, si celui qui lui a donné cette pièce la reconnaît, il doit la recevoir, même après une année; s’il ne la reçoit pas après écoulement du temps accordé à la partie lésée, la partie lésée peut en être mécontente, mais elle ne peut pas forcer l’autre de la reprendre. On peut sans crainte l’utiliser pour l’échange de la 2e dîme; car la refuser serait un acte de mauvaise volonté. La réclamation pour la perte est fondée à raison de 4 pièces d’argent (par selà); il y a lieu à procès pour 2 pièces, et l’aveu se fait pour une différence infime d’une prouta. En 5 cas, cette dernière valeur est admise comme minimum: pour l’aveu, l’argent donné à une femme pour valider le mariage, la jouissance du sacré, la trouvaille d’un objet perdu; il faut alors faire les publications nécessaires pour pouvoir le rendre au propriétaire, enfin si l’on a volé à son prochain la valeur d’une prouta (105)Mishna, (Baba Qama 9, 7)., qu’on lui a niée par serment (puis avouée), on devra la rapporter au propriétaire fût-ce en Médie. Cinq individus doivent ajouter un cinquième en sus du principal: 1° celui qui mange de l’oblation, ou l’oblation de la dîme (1/100 du blé), ou le prélèvement sur les produits douteux (demaï), ou la parcelle sacerdotale de pâte (Halla), ou les prémices offertes au cohen; 2° celui qui rachète le plant de vigne de la 4e année, ou sa seconde dîme et la consomme lui-même; 3° celui qui rachète (reprend) ce qu’il a consacré; 4° celui qui use pour la valeur d’une prouta de ce qui est consacré; 5° celui qui vole à son prochain la valeur d’une prouta, qu’il jure ensuite ne pas avoir (puis fait l’aveu du vol), devra payer 1/5 outre le capital.

Pnei Moshe non traduit

בכרכים. שיש שם שלחני עד כדי שיראה לשלחני:

בכפרים. שאין שם שלחני:

עד ערבי שבתות. שבא להוציא לסעודת שבת אז ידע אם יקבלוה ממנו ויכול להוציאה:

אם היה מכירה. ה''ק אם חסיד הוא ורוצה לעשות לפנים משורת הדין אם מכיר שהיא הסלע שנתן לו מקבלה הימנו אפי' לאחר י''ב חדש:

ואין לו עליו אלא תרעומות. ואחר שאינו חסיד ולא רצה לקבלה ממנו אין לזה עליו אלא תרעומות דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה שלא החזירו בזמנו:

ונותנה למעשר שני. בשוויה ואינו חושש משום אסימון דקי''ל אין מחללין מעשר שני על אסימון אלא דוקא על מטבע שיש בו צורה וסלע זו שם מטבע יש עליה דמי שאינו לוקחה בשוויה בתורת מטבע אלא כמו נסכא של כסף אינו אלא נפש רעה:

האונאה ארבעה כסף. למקח שוה סלע שהוא כ''ד מעות כסף וחזרה ושנאה משום דבעי למיתני הא דלקמן:

והטענה שתי כסף. שאין שבועת הדיינין על טענה שהיא פחותה משתי כסף שטענו שתי מעות כסף יש לי בידך וזה יודה לו מהם שוה פרוטה ויכפור השאר או יודה לו הכל ויכפור בפרוטה:

וההודיה. להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה צריך שוה פרוטה:

המוציא שוה פרוטה. אבל בציר מהכי אינו חייב להכריז דכתיב אשר תאבד ממנו שתהא קרויה אבדה פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:

יוליכנו אחריו. אם אח''כ הודה שנשבע לשקר דאז אין לו כפרה עד שיחזירנו לידו ממש ולא ליד שלוחו כדתנן פ' הגוזל קמא:

האוכל תרומה. גדולה אם אכלה בשוגג:

ותרומת מעשר. מעשר מן המעשר:

ותרומת מעשר של דמאי. הלוקח תבואה מעם הארץ צריך להפריש תרומת מעשר אבל לא תרומה גדולה לפי שהיו הכל זהירים בה:

והחלה והביכורים. כל הני חמשה חד נינהו דכולהו איקרו תרומה ומשם אחד הן באין:

הפודה נטע רבעי. דגמר קדש קדש ממעשר שני דמוסיף חומש והני תרווייהו נמי חד חשיב להו דמחד קרא נפקי כיון דממעשר יליף:

ומעשר שני שלו דוקא מוסיף חומש דאיש ממעשרו כתיב:

הקדשו. ולא של אחרים המקדיש כתיב:

הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש. בשוגג חייב קרבן מעילה וחומש:

הלכה: עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. לְצוֹרְפָהּ בִּירוּשָׁלֵם מְצָֽרְפָהּ כְּיָפָה. בָּא לְחַלְּלָהּ בִּגְבוּלִין מְחַלְּלָהּ בְּרָעָה. וְהָתַנִּינָן. בּוֹרֵר הַיָּפָה שֶׁבָּהֶן וּמְחַלְּלָן עָלֶיהָ. וְיָבוֹר הָרָעָה וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ [כְּיָפָה]. אָמַר. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁכְּבָר הוּכַח בּוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי.

Traduction

Hiskia dit (106)J., (Maasser Sheni 2, 7).: lorsqu’on échange la monnaie pour apporter une grosse pièce à Jérusalem, il faut prendre une belle pièce; lorsqu’à l’inverse on remet une pièce en province pour avoir de la monnaie, on peut l’échanger même contre de la mauvaise monnaie. -Mais n’a-t-on pas enseigné (ibid.): ''Lorsqu’un selà de 2e dîme et un autre profane sont mêlés, on apportera pour un selà de monnaie, et l’on dira: que le selà de 2e dîme soit échangé contre cet argent, en quelque lieu qu’il se trouve; puis l’on choisit la plus belle des pièces, et on l’échange contre cette monnaie''; pourquoi ne pas prendre de suite une pièce quelconque, fut-elle mauvaise, et la traiter pour l’échange comme une belle pièce? (A quoi bon monnayer d’abord, puis l’échanger contre une pièce)? Il y a cette distinction à noter ici, fut-il répondu, que l’argent a servi (en l’une des 2 pièces) à la seconde dîme (il faut donc recourir au mode indirect d’échange).

Pnei Moshe non traduit

גמ' חזקיה אמר לצורפה בירושלים. הא דחזקיה גרסינן לה במסכת מעשר שני פ''ב על מתני' דתנינן התם סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו והוא רוצה להוציא של חולין חוץ לירושלם. מביא בסלע מעות. של פרוטות נחשת. ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהוא מחוללת על מעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה. אחר שחילל הסלע בתחלה על המעות ונמצאו המעות מעשר שני הן חוזר ובורר את היפה שבשני הסלעים ומחללן להמעות האלו עליה ונמצאת היפה הוא מ''ש והסלע השני והמעות חולין הן וכדמפרש התם טעמא מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללן על הכסף. וקאמר חזקיה התם כשהוא מחללה עושה אותה ברעה וכשהוא מחלל עליה עושה אותה ביפה. והיינו הך דגריס הכא כשהוא לצורפה בירושלם שהוא מחלל המעות עליה כדי להעלותה לירושלם ולצורפה שם על הפרוטות ולהוציאן בירושלם. וחזקיה טעמא דמתני' מפרש לה:

מצרפה ביפה. כלו' מחלל המעות על סלע היפה מפני שצריך לעשות היפה למעשר ולהעלות היפה לירושלם:

בא לחללה בגבולין מחללה ברעה. בתחלה כשמחללה אחר שנתערבה לא איכפת לן ומחללה ברעה ולפיכך מחלל בתחלה על מעות נחשת שהרי לא יתקיים כן אלא שחוזר ומחללן על היפה ויעלנה לירושלם:

ופריך והא תנינן בורר את היפה שבהן ומחללן עליה ויבור וכו'. כלומר כיון דעיקר קפידא שצריך אח''כ לחללה על היפה שתהיה מעשר א''כ מאי האי דתנינן מחללה על המעות וחוזר ובורר את היפה וכו' למה ליה כולי האי ויבור בתחלה הסלע הרעה שבשתים ויעשה אותה ביפה ויחללה מיד על היפה והיא מעשר שני והרעה חולין ואמאי הצריכו לחללה בתחלה על המעות ולחזור ולחללן על היפה:

אמרי. ומשני שנייא היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני וכן משני התם אני אומר היא היתה מעשר שני מכל מקום לא יצאת לחולין וכלומר דהכא שנתערבו שני הסלעים וכבר הוכח בהן אחת של מעשר שני א''כ אי אפשר לחלל בתחילה אחת על חבירתה דשמא היא של מעשר שני הסלע שרוצה שתחול עליה מעשר דילמא היא גופה מעשר ונמצא אין כאן חילול ואפי' תימא א''כ הראשונה חולין הוא מכל מקום לא יצאת לחולין דחוזר וחושש אני שמא זו היא של מעשר וא''ת יתנה ויאמר אם זו של מעשר מוטב ואם לאו הרי השנייה שהיא של מעשר מחוללת עליה אין ה''נ דהוי מצי למיעבד הכי אלא דאי שרית ליה להתנות כן חיישינן דילמא אתי למישקל חד מינייהו בלא תנאי לפיכך הצריכו חכמים ליקח מעות ולחלל בתחלה אחת מהן על המעות:

נוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵין מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. אִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וְאִית מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. דְּתַנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. תַּנָּיֵי חוֹרָן תַּנֵּי. מִמַּעְשְׂרוֹ חֲמִשִּׁיתָיו. פְּרָט לְפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רָבִין בַּר מָמָל. מַתְנִיתָא לָא כְהָדֵין וְלָא כְהָדֵין. דְּתַנִּינָן. ה̇ פְרוּטוֹת הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. וְתַנִּינָן ה̇ חוּמְשִׁין הֵן. וְלֹא תַנִּינָן עַד שֶׁיְּהֵא בְחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה.

Traduction

On peut sans crainte l’utiliser pour l’échange de la 2e dîme; la refuser serait un acte de mauvaise volonté''. R. Jacob b. Zabai ou R. Yohanan dit au nom de R. Simon (107)Ibid. 4, 3.: si la seconde dîme n’a pas en principal la valeur d’une prouta, on n’est pas tenu d’ajouter 1/5 en rachat. R Yohanan au nom de R. Yanaï (allant plus loin) dit: si le cinquième du produit consacré comme 2e dîme ne vaut pas une prouta, on ne sera pas tenu d’ajouter 1/5 pour le rachat. Chacun de ces avis différents est confirmé par un enseignement. De ce qu’il est écrit (Lv 27, 31): Si quelqu’un veut racheter, une ''part'' de sa dîme, le cinquième, etc.: le terme partitif vise l’exclusion de la valeur inférieure à une prouta, et il en résulte que la seconde dîme devra valoir en principal au moins une prouta, pour qu’en l’échangeant il faille ajouter 1/5. D’après l’autre enseignement, on interprète ainsi ce verset (en déplaçant le sens): … de sa dîme le cinquième…, pour dire que l’exclusion porte sur une valeur inférieure à 1/5, et il en résulte que même le 1/5 devra valoir encore au moins une prouta pour motiver l’addition de 1/5 lors de l’échange. Cependant, dit R. Abin b. Mamal, notre Mishna n’appuie aucun des 2 avis précédents, car elle dit: ''En 5 cas, la valeur de la prouta est admise comme minimum'', et ne spécifie pas que le capital devra avoir cette valeur. Elle dit aussi: ''Cinq individus ajoutent 1/5'', et elle ne dit pas: le 1/5 du produit devra équivaloir à une prouta.

Pnei Moshe non traduit

נותנה למעשר שני וכו'. וכלומר היינו נמי דתנן הכא שנותנה להסלע חסרה למעשר ואינו חושש לפי שמותר לחלל מעשר בגבולין אע''פ שאינה יפה כל כך ובלבד שתהיה מטבע של צורה וכדחזקיה דמפרש למתני' דהתם והיינו דנקט לה הכא:

כל מעשר שני שאין בקרן שלו שוה פרוטה אין צריך להוסיף חומש על פדיונו. וגרסינן להך מלתא שם פ''ד הלכה ג':

כל מעשר שני שאין בחומשו. אע''פ שיש בקרן שלו שוה פרוטה ויותר אם אין חומשו עולה לשוה פרוטה אין מוסיף חומש:

ממעשרו פרט וכו'. האי תנא דייק מיעוטא ממעשרו ועל הקרן הוא ותנא אחרינא דייק ממעשרו וחמישיתו דסמיכי להדדי במקרא דמקיש החומש לקרן שצריך ג''כ שיהא בחומשו שוה פרוטה ובהא חמישיתו יוסף עליו ומעשרו איצטריך ליה ללמד על מעשר שלו הוא מוסיף חומש ולא על של חבירו:

Baba Metsi'a

Daf 18a

משנה: 18a וְאֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּישׁוֹת. אֵין בָּהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן יֵשׁ לָהֶן הוֹנָייָה וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן אֵין לָהֶן הוֹנָייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶן הוֹנָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵילּוּ.

Traduction

Les disposition concernant l’erreur dans le prix des achats ne sont point applicables aux esclaves, aux actes, aux immeubles, ni aux consécrations. Les amendes du double ou du quadruple, ou du quintuple, ne sont pas non plus applicables à toutes ces choses. Il y a des cas où un gardien non salarié doit prêter serment que le dépôt n’a pas été perdu par sa faute, et où le gardien salarié doit payer pour la perte du dépôt déterminé par un accident rare; mais le premier n’est pas obligé de prêter ce serment (108)Mishna, (Shevuot 6, 7)., ni le dernier de payer s’il s’agit d’une de ces choses. R. Simon dit: pour les saintetés entraînant la responsabilité, on tient compte de l’erreur, non si l’on est irresponsable. R. Juda dit: l’acheteur d’un Pentateuque, ou d’une quadrupède domestique, ou d’une perle, ne peut pas réclamer s’il a payer trop cher; mais les autres docteurs rejettent cette opinion.

Pnei Moshe non traduit

מתני' דהכא דקתני חמש פרוטות הן לא כהדין תנא ולא כאידך דייקא דא''כ למר ליתני שש פרוטות ולמר ליתני שבע פרוטות הן:

מתני' ואלו דברי' שאין להם הונייה. דאמר קרא וכי תמכרנו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דכתיב וכי תמכרו ממכר דבר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות שאין גופן ממון ואינן עומדין אלא לראיה שבהן:

הקדישות. אמר קרא אחיו ולא הקדש:

אין להן לא תשלומי כפל וכו'. כדאימעטו מקראי בפ' מרובה:

קדשים שהוא חייב באחריותן. שאמר הרי עלי עולה והפרישה והוממה ומכרה יש להן אונאה דכיון דאם מתה או נגנבה ואבדה חייב באחריותה דיליה היא ואל תונו איש את אחיו קרי ביה:

ושאינו חייב באחריותן. דאמר הרי זו ואין הלכה כר''ש:

אף המוכר ספר תורה. לפי שאין קץ לדמיה:

בהמה ומרגלית. מפני שאדם רוצה לזווגן כדמפרש בגמרא ואין הלכה כר' יהודה:

משנה: כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָייָה בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר כָּךְ הוֹנָייָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךְ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַה הָיוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.. אֵין מְעָֽרְבִין פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת אֶפִילוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָֽרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם יִטִּילוּ. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת מֵחָמֵשׁ גִּיתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטָם אֶחָד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יְחַלֵּק הָחֶנְוָונִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינּוֹקוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זָכוּר לַטּוֹב. לֹא יָבוֹר אֶת הַגְּרִיסִין כְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִין שֶׁלֹּא יָבוֹר מֵעַל פִּי הַמְּגוּרָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא גּוֹנֵב אֶת הָעַיִן. אֵין מְפַרְקְסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים.

Traduction

Comme il est défendu de tromper quelqu’un dans les achats, il est aussi défendu de tromper quelqu'un en paroles ou de lui faire du chagrin. Ainsi il est défendu de demander à quelqu’un le prix d’un objet (pour lui faire croire qu’on veut l’acheter), quand on ne veut pas l’acheter. Si l’on rencontre un homme repentant, il ne faut pas lui rappeler les anciens péchés; si on rencontre le fils d’un prosélyte, il est défendu de lui rappeler la conduite de ses parents païens, car il est dit (Ex 22, 20): tu ne fouleras pas l’étranger et ne l’opprimeras pas, car vous avez été des étrangers en Egypte. Quand on vend à quelqu’un les produits d’un champ, il ne faut pas mêler ceux d’un autre champ, quoique les uns et les autres soient nouveaux; et à plus forte raison, si l’on vend des produits anciens, il ne faut pas y mêler les nouveaux (moins bons). En vérité, on l’a dit: si l’on vend à quelqu’un du vin mou, on peut y mêler du vin dur, car le vin se conserve mieux (ou s’améliore) par le mélange. Quand on vend le vin d’un tonneau, on peut le donner avec la lie; mais il ne faut pas y mêler la lie d’un autre tonneau. Un individu qui a son vin mêlé avec de l’eau ne peut pas le vendre dans la boutique (aux particuliers) sans les avertir que le vin est mêlé; on ne doit pas le vendre à un marchand, même en l’avertissant du mélange, car celui-ci trompera ces acheteurs, en le leur donnant pour du vin pur. Dans les endroits où il est d’usage de mettre de l’eau dans le vin, on peut le faire (là, personne n’est trompé). Le marchand peut vendre les produits de 5 (divers) champs mêlés entre eux, et les vins de 5 (divers) pressoirs. Mais il ne doit pas tromper les acheteurs, en leur faisant croire que les marchandises viennent de tel champ, quand il y mêle les produits d’un autre. R. Juda dit: un boutiquier ne doit pas distribuer les grains rôtis ou des noix aux enfants qui viennent faire des achats (109)B., Baba Batra 78., car il les habitue ainsi à venir chez lui (c’est faire du tort aux autres boutiquiers); les autres docteurs permettent de le faire. Il ne doit pas baisser le prix des marchandises (car il fait du tort à ceux qui vendent au prix courant). Les autres disent, au contraire: il faut le remercier, s’il baisse le prix (110)Grâce à lui, chacun se nourrira à meilleur compte.. Il ne doit pas trier les poix cassés (de façon à les faire valoir indûment); tel est l’avis d’Aba-Saül. Selon les autres sages, c’est permis. Ceux-ci pourtant reconnaissent que l’on ne doit pas placer le choix seul au-dessus, c’est un trompe-l’œil, pas plus que l’on ne doit colorer (décorer, vernir) ni un homme esclave à vendre, ni un animal, ni des vases.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כך הונייה בדברים. שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך זה נאמר באונאת דברים שאין טובתן ורעתן מסורה להכיר אלא ללבו של מדבר שיודע אם לרעה מתכוין אם לטובה לכך נאמר ויראת מאלהיך הוי ירא מהיודע מחשבות אם לטובה אם לאונאה:

זכור מה היו מעשה אבותיך. אפילו מעשה אבותיו אל יזכיר לו ומכ''ש מעשה עצמו:

כי גרים הייתם וגו'. וזה נאמר גם לדורות שהאבות הן שהיו גרים:

אין מערבין פירות בפירות. בעה''ב האומר לחבירו פירות שדה פלונית אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבנו בפירות שדה אחרת:

ואין צריך לומר חדשים בישנים. פסק למכור לו ישנים לא יערב עמהם חדשים שהישנים יבישים ועושים קמח יותר מן החדשים:

מפני שהוא משביחו. קשה משביח את הרך. לפיכך פסק עמו רך מערב בו קשה אבל פסק עמו קשה לא יערב בו את הרך ודוקא בשעת הגתות לפי שתוססין זה עם זה ונעשין טעם אחד אבל לאחר הגתות שכבר קלט כל אחד ריחו וטעמו אין משביחו אלא פוגמו:

אין מערבין שמרי יין. של חבית זו ביין של חבית אחרת:

אבל נותן לו את שמריו. של היין עצמו:

לא ימכרנו בחנות. מעט מעט אא''כ הודיעו לכל אחד ואחד מים מעורבין בו:

ולא לתגר. לא ימכרנו ביחד אע''פ שהוא מודיעו לפי שאינו לוקחו אלא לרמות ולמכרו בחנות:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו. ודוקא בין הגתות דכיון שנהגו בהן אינו טעות שכל היינות בחזקת כן והמים קולטות לטעם היין מטילין לתוכו בין הגיתות אבל לאחר הגיתות נחשב כאלו הוא מזוג ואם הוא מקום שנהגו שטועמין תחלה קודם שיקנו מותר להטיל בו מים הניכרין בטעימה לעולם:

התגר נוטל מחמש גרנות וכו'. שהכל יודעין בו שלא גדלו בשדותיו ומבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחין ממנו:

מגורה. אוצר שאוצרין בו תבואה וגורן הוא שדשין בו את התבואה ודרך התגר לקנות מבעלי בתים בשעת הגורן ולהכניס למגורה שלו:

פיטם. גיגית גדולה:

ובלבד שלא יתכוין לערב. להוציא קול שקונה הכל מהטוב ולקנות הרוב מהטוב וקונה גם ממקום אחר ומערב עמו:

מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. ומקפח מזונות חביריו:

וחכמים מתירין. שאומר לחבירו גם אתה תעשה כן והלכה כחכמים:

ולא יפחות את השער. למכור בזול:

וחכמים אומרים זכור לטוב. שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול וכן הלכה:

הגריסין. פולין גרוסות בריחים אחת לשתים לא יבור את הפסולת מהן לפי שמתוך שנראות יפות הוא מעלה בדמיהן הרבה מלפי ערך הפסולת שנוטל מהן:

וחכמים מתירין. לפי שיכול הלוקח לראות ולהבחין כמה דמי הפסולת שנברר מאלו שישנן באחרים וטוב לו להעלות בדמיהן של אלו שהן מבוררין מפני הטורח והלכה כחכמים:

שלא יבור על פי המגורה. למעלה להראות יפות ואת הפסילות שבתוכו לא בירר לפי שאינו אלא כגונב את העין בברירתו:

אין מפרקסין. מתקנין ומיפין:

האדם. עבד כנעני העומד לימכר:

הלכה: וְאֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶן הוֹנָייָה כול'. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַף סֵפֶר תּוֹרָה בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. סֵפֶר תּוֹרָה אֵין קֵץ לְדָמָיו. בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית צְרִיכִין לְזַוְוגָּם. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא הַכֹּל אָדָם רוֹצֶה לְזַוֵּיג. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר. סַיִיף וְסוּס וּתְרִיס בַּמִּלְחָמָה אֵין לָהֶן הוֹנָייָה.

Traduction

On a enseigné que R. Juda dit: l’acheteur d’un Pentateuque, d’un quadrupède, ou d’une perle, ne peut pas réclamer s’il a payé trop cher; car le Pentateuque a une valeur inappréciable; le quadrupède et la perle sont des objets dont on aime à avoir la paire (ce qui est une difficulté). Cette particularité, dirent les autres sages, n’est pas spéciale à ces objets, car on peut vouloir géminer n’importe quoi. On a enseigné que R. Juda b. Bethera dit: Le prix d’une épée, d’un cheval, ou d’une arme de guerre, ne saurait être taxé d’erroné (il n’est jamais trop élevé, en présence du danger).

Pnei Moshe non traduit

גמ' צריכין לזווגם. מי שיש לו שור יפה לחרישה מחזר על אחר שכמותו לצמדו עמו בעול שאם בא להצמיד שור חלש עם הבריא מקלקל את הבריא וכן מרגלית נאה למלאת בזהב עם חברתה יותר מן היחידית:

הכל אדם רוצה לזווג. אין לך דבר שהוא יותר חשוב ומתייקר ערכו כשיש לו עוד זווג כמותו יותר משהוא יחידי וא''כ אין אונאה לדבריך:

במלחמה. שהכל והשעה צריכין לכך:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source